לימודי עיצוב פנים ואדריכלות בעין ביקורתית – חלק ב
בחלקו הראשון של המאמר שאלנו, "האם ניתן לגבי עיצוב פנים ואדריכלות כי חלל או מבנה מסוימים הם "טובים" או "לא טובים"? ואם כן, ניתן לעשות זאת, "על אילו שיקולים נבסס את החלטתנו"?
בחנו את הדברים בהקשר לניתוח של מבנים אדריכליים. וראינו את הקושי בהישענות של שיקול האסתטיקה, כלומר, מראהו החיצוני של מבנה, בשל היותו של קריטריון זה סובייקטיבי ואישי למדי.
קריטריון נוסף שבא בחשבון הינו השאלה "עד כמה משתלב המבנה בסביבה בה הוא נוכח"? ואז, נראה הגיוני לומר כי "ככשל שהמבנה משתלב בסביבתו בצורה טבעית יותר, בהתאם לכך הוא גם ייחשב כמוצלח יותר".
אלא שהמציאות מורה כי מה שנדמה הגיוני אינו בהכרח גם נכון תמיד, לפחות לא עבור מספר דוגמאות מפורסמות של יצירות אדריכלות אשר נתפסו בתחילת דרכן ככישלון אדריכלי, אולם דווקא שונותן הבוטה ואפילו הזרות והניכור שיצרו בהשוואה לסביבתן, הוסיפו גם נופך של גיוון וחדשנות לסביבה זו, וברבות הימים היצירות הללו הפכו לסיפור הצלחה עולמי. מגדל אייפל בפאריז, ומוזיאון גוגנהיים בבילבאו, הן דוגמאות ידועות ליצירות אדריכלות שכאלו.
אם כך, הן הקריטריונים: "אסתטיקה" ו"השתלבות בסביבה", אינם חד-משמעיים מספיק בכדי שיוכלו להתוות עבורנו, לכשעצמן, את הדרך הנכונה לכיוון הגדרת יצירת אדריכלות כטובה או כפחות טובה. ומה לגבי הקריטריון של "פונקציונאליות"? הליבה של פרמטר זה הינה מחד, מידת השימושיות של המבנה בהתאמה לצרכי המשתמשים בו ומאידך, מידת היותו בטוח לשימושם. דווקא כאן, נראה שאנחנו הולכים על קרקע בטוחה יותר. כדוגמה ניתן לקחת את סיפורו של בניין Hancock Place המוכר בשם "מגדל ג'ון האנקוק". גורד שחקים זה, הממוקם בבוסטון ארה"ב, הינו גורד שחקים בן 60 קומות וגובהו 241 מ'. פרסומו ניתן לו בעיקר בשל כשליו התכנוניים שבמרכזם עמדו שמשותיו. זאת לאחר שהשמשות שמשקלן היה כ- 227 ק"ג התנפצו בקול רעש אל מדרכות הרחוב שלמרגלותיו.
במקרה זה, אין ספק שההגדרה "כישלון אדריכלי במיטבו" אינה עושה עוול עם המבנה ומי שתכננו אותו (מגדל הזכוכית תוכנן על-ידי איי אם פי ושותפו הנרי קוב). וזאת על אף מראהו האסתטי והחדשני.
אולם, כאן עולה נקודה מעניינת נוספת למחשבה והיא, האם לאחר שתוקנו, בסופו של דבר, הליקויים הנ"ל בבניין המדובר, האם אז ניתן לומר כי סיפור של אדריכלות גרועה יכול להיהפך לסיפור של אדריכלות טובה?
כאמור בתחילת המאמר, כך ייאמר גם בסופו, המטרה אינה לתת תשובות אלא לשאול את השאלות, בכדי להתוות את הדרך לחשיבה ביקורתית המחויבת מתוקף מציאות הבחירה לעסוק בתחום של אדריכלות.